בימ"ש1 נדרש לשאלת בחינת ידיעתו של מבוטח על קיומן של פוליסות מרובות שנעשו בשמו ועבורו באמצעות סוכן הביטוח. המבוטח טען כי לא הרשה ולא ידע על קיומן. חב' הביטוח וסוכן הביטוח טענו כי המבוטח התיר לסוכן לחתום במקומו, מאחר ולא ידע קרוא וכתוב. זאת ועוד, חב' הביטוח טענה כי בעצם חיובי תשלומי הביטוח בחשבון הבנק ולאור הדיווחים העיתיים שנשלחו, לא ייתכן כי המבוטח לא ידע על קיום הפוליסות. בימ"ש קובע כי לא ייתכן כי מבוטח אינו יודע על פוליסות שהוצאו על ידיו ולמצער יכול אף לדעת. תביעת המבוטח נדחתה.
במקרה הנדון, הגישו התובעים (אב ובנו) תביעה בטענה כי פוליסות מרובות שהונפקו על-ידי חב' הביטוח בהוראת סוכן הביטוח של התובעים באותה העת, בוצעו ללא הרשאה, אגב ביצוע פעולות זיוף חתימה ומתן הרשאה שלא כדין לחיוב חשבונם.
התובעים תבעו השבת כל הסכומים ששולמו על ידם כפרמיות בגין אותן הפוליסות בניכוי הסכומים שהתקבלו על ידם בעקבות פדיונם.
התובעים טענו, כי לא ידעו על קיום הפוליסות אלא רק שעה שהוחלף סוכן הביטוח על ידם. התובעים טענו כי לא היו זקוקים לפוליסות מרובות וכי עצם קיומן מעיד על מעשי הנתבעים.
טענתם העיקרית של הנתבעים מנגד הייתה, כי הפוליסות כולן היו בהרשאתם וידיעתם המלאה של התובעים.
לדברי הנתבעים, התובע הראשון (אביו של התובע השני), אינו ידוע קרוא וכתוב ולפיכך לצורך ניסוח מסמכים שונים, נעזר בעובדים ובאנשים שונים מטעמו. בין התובע לבין סוכן הביטוח שררו יחסי אמון מלאים והפוליסות הונפקו על הוראתם המפורשת.
הנתבעים הוסיפו וטענו כי גם אם לא ידע התובע על דבר הנפקת הפוליסות, הרי לא ייתכן כי התובעים לא ידעו על דבר קיומם של הפוליסות וזאת עקב קבלת דיווחים שוטפים ומקיפים בצרות דיווחים שנתיים של חב' הביטוח ישירות לתובעים. ואם בכך לא די, הרי שהתובעים גם ידעו על קיום הפוליסות מעצם חיובים חודשיים בחשבונם בפרמיות וכן לנוכח העובדה כי ביקשו וקיבלו החזרי מס מרשויות המס בגין ההפרשות שביצעו לפוליסות.
סוכן הביטוח, לא הכיש כי מילא בשמו ובמקומם של התובעים את פוליסות הביטוח ואת ההרשאות לחיוב, אך אלה לטענתו, היו בהרשאה מלאה וברורה לאור העובדה כי התובע הראשון לא ידע קרוא וכתוב.
בימ"ש בדק את טענות הצדדים, העדויות והראיות שהוצגו, בבודקו, ראשית את טענת הזיוף והמרמה הנטענים כנגד סוכן הביטוח ודוחה אחת לאחת את טענות התובעים.
על פי הדין והפסיקה2, והגם שמדובר במשפט אזרחי, כחומרת הטענות כך כמות הראיות הנדרשת לצורך הוכחתן, על אחת כמה וכמה בטענות כגון זיוף ומרמה.
התובע הראשון, הודה כי אינו יודע קרוא וכתוב. התובע אף הודה כי לצורך מילוי טפסים וחתימה עליהם, תמיד נעזר בגורמים שונים. התובע אף הודה כי בעבר סוכן הביטוח ערך עבורו פוליסות ביטוח אחרות ואלה היו בידיעתו ובהסכמתו.
סוכן הביטוח אף הודה כי נעשו ביטוחים שונים לתובעים וכי הוא זה שמילא וחתם עליהם במקום התובעים אך לאור הסכמתם וידיעתם המפורשת.
הודאת סוכן הביטוח, מייתרת את הצורך לדון בטענת הזיוף, אשר פירושה חתימת אדם בשמו של אדם אחר, כשהיא נחזית להיות חתימת אותו אדם אחר ללא ידיעתו והסכמתו. אין זה המקרה הנדון מאחר וטענת סוכן הביטוח הנה כי חתימתו הייתה תחת הרשאת המבוטח.
הסבריו של סוכן הביטוח נמצאו אמינים ונתמכו בעדויות נוספות מפי התובעים עצמם, לפיהן היה צורך לשמור על זכויותיו של התובע השני בעריכת פוליסות נוספות לאור העליה שהייתה בשכרו.
גם טענתם של התובעים לפיה ריבוי הפוליסות היה כדאי לסוכן הביטוח דינה להדחות, מאחר והתברר כי עמלת סוכן הביטוח הנה לפי גובה הסכום המבוטח ולא לפי כמות הפוליסות שמונפקות. זאת ועוד, לא הוכח על ידי התובעים כי פוליסות אלה היו מיותרות.
אם בכך לא די, קובע בימ"ש למרות שקיבל את הסבר הנתבעים להוצאת הפוליסות ולקיומן של ההרשאות, כי בכל מקרה התובעים ידעו או היה עליהם לדעת על קיומן של הפוליסות גם לאחר הוצאתן וכי עובדות אלה עולות חד משמעית מעדויות התובעים עצמם ומעדותו של רו"ח מטעמם.
התובעים הודו על קיומה של הנהלת חשבונות דקדקנית ומסודרת ובעובדה כי כל מסמכי חב' הביטוח הועברו לטיפולה של הנהלת החשבונות ככל שאלה עסקו בתשלומי הוראות קבע וחיובים כספיים בחשבון.
כן הוכחה ידיעה פוזיטיבית של התובע לגבי קיומן של חלק מהפוליסות שעה שהתברר כי נתבקש חידושן.
התוצאה הנה כי התובעים ידעו, ולמצער היה עלים לדעת על הפוליסות אשר הונפקו והם אינם יכולים להישמע לא בטענה של חוסר ידיעה ולא בטענה של ייעוץ רשלני לכאורה.
אם בכך לא די, לא הוכיחו התובעים את גובה הנזק שנגרם להם והציגו חישוב מתמטי גרידא.
התוצאה הנה כי התביעה נדחתה והתובעים חוייבו בתשלום הוצאות משפט.
לצפייה בפס"ד המלא (בפרומט אקורבט) הקש/י על הע"ש 1 שבתחתית העמוד
_________________
1. שלום (ת"א) ת.א. 43300/03 חסן יצחק ואח' נ. מנורה חב' לביטוח חיים בע"מ ואח', בפני כב' השו' ח. פלינר.
2. ר' ע"א 678/86 חסן חניפס נ. סהר חב' לביטוח בע"מ, פ"ד מ"ג (4) 177.