1. התובע יליד 1962 היה מעורב ביום 29/11/01 באירוע טרור חבלני (פיצוץ באוטובוס אגד ליד מחנה 80) אשר כתוצאה ממנו נפגע באורח קשה ולאחר תקופת שיקום נקבעה לו על ידי המוסד לביטוח לאומי נכות רפואית בשיעור של 67%.
2. התובע טען כי איבד את כושרו לעבוד הו כנהג וסבל והן כבעליו של מפעל ליצור לולי תינוקות ומיטות. בנוסף טען לנכות תאונתית עקב האירוע.
3. מנורה טענה כי בכל הקשור לנכות תאונתית קיים בפוליסה חריג אשר נקוב בנספח 121 לפיו פעולת חבלה או טרור איננה מכוסה. בנושא אובדן כושר עבודה טענה מנורה גם כאן כי חל החריג (אם כי ניסוחו שונה) וכן כי התובע לא עומד בתנאי הפוליסה.
4. בית המשפט פיצל את הדיון לשאלת האחריות תחילה ובחן האם חל החריג המגביל את אחריות החברה ממקרים של חבלה וטרור.
5. ביום 14/7/05 קיבל בית המשפט את עמדת מנורה בקשר לתחולת החריג על פי נספח 121 – נכות תאונתית ודחה את עמדת מנורה בקשר לתחולת החריג על פי נספח 162 – ביטוח אובדן כושר עבודה.
6. המשפט המשיך להתנהל אם כן בנושא אובדן כושר העבודה. לאחר הגשת חוות דעת רפואיות מטעם שני הצדדים מונה פרופ' יוסף ריבק, על ידי בית המשפט, לבדוק את מצבו התעסוקתי של התובע. במקביל התנהל משפט הוכחות ולאחר הגשת סיכומים ניתן פסק דין הדוחה את התביעה ומקבל באופן את עמדת מנורה. אני שמח לצרף לך את פסק הדין אשר כאמור קיבל לחלוטין את עמדתכם.
7. בכתב התביעה עתר התובע כאמור גם לנכות תאונתית וגם לא.כ.ע ושתי התביעות נדחו.
8. בפרק הנכות התאונתית עתר לתשלום על פי שיעור נכות של 74% בהסתמכו על חוות של ד"ר גושן.
12. לצורך הערכת הסיכון נציין כי מדובר בנכות משוכללת על פי חוות דעת ד"ר גושן, בשיעור של 75% ואילו המל"ל קבע לו 67% וזאת על סמך עיוורון בעין שמאל, פוסט טראומה, ירידה בשמיעה, טנטון, הגבלות תנועה במותן והפרעות בדמיה. חרף זאת, דחה בית המשפט את תביעת המבוטח בקובעו כי התובע לא איבד את כושרו לעבוד בהסתמך על חוות דעת מומחה מטעמו וכן על ראיות לגבי עיסוקו של התובע בפועל בעסק שלו ליצור לולי תינוקות כאמור. מצויים אנו במצב לפיו מדובר בנכה קשה אשר חרף נכותו מצליח לתפקד ולעבוד באופן ששולל ממנו את הזכות לקבלת תגמולי ביטוח. אנו מניחים כי פסק הדין יבחן על ידי ערכאת ערעור. עד כה טרם קיבלנו הודעה על הגשת ערעור.