המדובר בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין איבוד כושר עבודה.
התובע טען כי סוכן הביטוח הבטיח לו פיצויי חודשי במקרה של אובדן כושר העבודה אך ביטח אותו בשחרור מתשלום פרמיה בלבד.בהתאם תבע פיצויי חודשי וטען למצג שווא רשלני של הסוכן ולאכיפת חוזה הביטוח שנספח א.כ.ע שלו לא הבחין (אז) בין פיצויי לבין שחרור וקבע זכאות לשניהם.
בית המשפט דחה את התביעה בקובעו כי עדותו של הסוכן לפיה לא הובטח לתובע ביטוח לפיצוי חודשי במקרה של אובדן כושר עבודה מקובלת עליו וטענות התובע נסתרות הן במישור האמינות והן למול מסמכים כמו דף פרטי הביטוח והדוחות השנתיים שנשלחו לתובע.
