פסק הדין דחה את רובה של התביעה וקבע כי התובע, סוכן ביטוח בעיסוקו, מצוי באובדן כושר עבודה חלקי בשיעור 25% בלבד, כדלקמן:
התובע, יליד שנת 1970, סוכן ביטוח בעיסוקו ובעלים של סוכנות ביטוח, מבוטח בפוליסה הכוללת כיסוי בגין אובדן כושר עבודה לעיסוקו.
לטעמת התובע, כתוצאה מתאונת דרכים ביום 10.1.2019 הוא איבד את כושר עבודתו לצמיתות.
החברה הכירה באי כושרו של התובע לתקופה של שנה ומעבר לכך תביעתו נדחתה.
לאור הדחייה התובע הגיש תביעה משפטית במסגרתה עתר לתגמולי ביטוח בגין תקופה החל ממרץ 2020
לאחר הגשת חוות דעת נגדית מינה בית הדין מומחה מטעם בית הדין בתחום התעסוקתי, אשר קבע בחוות דעתו כי התובע לאור מצבו הרפואי איבד 25% מכושר עבודתו בלבד.
בפסק הדין קבע בית הדין כי אין לתת אמון בטענות התובע לאובדן כושר עבודה מוחלט. זאת הן לאור ממצאי החקירות, תשובות התובע בחקירתו הנגדית, לאור נתוני ההכנסות של התובע ולאור חוות דעתו של המומחה מטעמנו. בית הדין קבע כי אינו מקבל את חוות דעתו של המומחה מטעם התובע.
באשר למומחה מטעם בית הדין, נקבע כי אמנם חוות הדעת אינה נקיה מספקות, אך בסופו של דבר קיבל בית הדין את הקביעה כי שיעור אובדן כושר העבודה הינו 25%.
בסיכומו של דבר בית הדין דחה את טענות התובע לאובדן כושר עבודה מלא וקבע כי יש לשלם לתובע תגמולי ביטוח חלקיים בשיעור 25% החל מיום 1.3.2020 ועד ליום 31.12.2024, החזר הפרמיות לתקופה זו, שכ"ט עו"ד בשיעור 15% מהסכומים האמורים (תגמולי ביטוח ופרמיות) וכן הוצאות בסך 5,000 ₪.