יליד 1979 שהתקבל לביטוח בחברת כלל בתנאים רגילים בשנת 2005. בהצהרת הבריאות הצהיר רק על יתר לחץ דם המטופל תרופתית.
בשנת 2014, 9 שנים לאחר הכניסה לביטוח, פנה התובע לחברת כלל בתביעת אובדן כושר עבודה על אי ספיקת כליות סופנית.
מתיעוד רפואי שנאסף עלה כי התובע סבל ממחלת הכליות עוד משנת 2001.
לאור האמור דחתה חברת הביטוח את התביעה בטענה להעלמת מידע תוך כוונת מרמה.
בעקבות דחיית התביעה הגיש התובע תביעה בבית משפט השלום ברמלה לפני השופטת אביגיל פריי.
בכתב התביעה כלל התובע גם את סוכן הביטוח שבאמצעותו נרכשה הפוליסה, תוך שהתובע טוען כי סיפר לסוכן על מחלת הכליות בעת מילוי הצהרת הבריאות וכי חברת הביטוח יכלה לדעת על מחלתו לאור המידע שהיה בפניה. הסוכן טען כי התובע לא גילה על מחלת הכליות.
הצדדים הגישו חוות דעת של מומחי חיתום ורופאים תעסוקתיים. התובע צירף לראיותיו גם עדות של חברו לעבודה שנטען שהיה שותף להליך רכישת הפוליסה.
מטעם בית המשפט מונה מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית אשר קבע אובדן כושר עבודה מלא וחלקי לחלק מהתקופות הנעתרות והצדדים קיבלו את חוות דעתו.
לאחר ניהול הליך הוכחות ניתן פסק דין בו נקבע שהתובע לא הרים את הנטל להוכחת גרסתו לעניין המידע שמסר לסוכן הביטוח ולא סתר את חזקת החתימה על הצהרת הבריאות.
במצב דברים זה, על חברת הביטוח היה להוכיח כי התובע פעל בכוונת מרמה בהתאם לסעיפים 7 ו-43 לחוק חוזה הביטוח. על מנת להוכיח כוונת מרמה, על חברת הביטוח להוכיח ברף הגבוה מרף ההסתברות הרגיל את שלושת יסודות המרמה- מסירת עובדות כוזבות או בלתי נכונות, מודעות המבוטח לאי נכונות העובדות שנמסרו וכוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הכוזבות.
בית המשפט קבע, בהסתמך על פסקי הדין בעניין פלדמן נ' הפניקס וורד עמוס נ' AIG כי ככל וחברת הביטח מוכיחה את שני היסודות הראשונים של טענת המרמה, עובר הנטל לעניין הצגת המניע למסירת העובדות הכוזבות אל התובע וככל והוא לא עומד בנטל, די בכך בכדי לקבוע כוונת מרמה. כמו כן, ניתן אף לקבוע מרמה בהתבסס על הוכחת שני היסודות הראשונים והוכחת היסוד השלישי על בסיס ראיות נסיבתיות.
במקרה הנדון קבע בית המשפט כי חברת כלל הוכיחה את שני היסודות הראשונים ולאור קיומה של המחלה, היעדר הגילוי והגשת תביעה למימוש הפוליסה מרימה את נטל הראיה הנסיבתית לצורך הוכחת היסוד השלישי ולחילופין, התובע לא הוכיח כי היה לו מניע למסור עובדות כוזבות מלבד כוונה לקבל כספים מחברת הביטוח ואף לפיכך הוכחה כוונת המרמה.
לאור המפורט לעיל דחה בית המשפט את התביעה וחייב את התובע בהוצאות חברת הביטוח.