התובע בוטח בפוליסה שכללה בין היתר, נספח ביטוח למקרה של גילוי מחלה קשה.
ביום 23.10.2018 עבר התובע ניתוח מעקפים בלב לפיו התקיים מקרה ביטוח.
התובע פנה לחברת הביטוח בתביעה, וביום 15.8.2021 נדחתה התביעה בטענה כי הכיסוי הביטוחי בוטל החל מיום 1.3.2003 לבקשת התובע. מחמת טעות סופר, בגוף המכתב נרשם כי "בוטל כיסוי לתשלום סכום ביטוח חד פעמי למקרה של נכות מתאונה", ברם כותרת המכתב הייתה דחיית "תביעת מזור (מחלות קשות)". יצוין בהקשר זה, כי הפוליסה לא כללה כיסוי למקרה של נכות מתאונה.
בכתב התביעה טען התובע כי חברת הביטוח דחתה את התביעה בטענה תמוהה ולא רלוונטית לפי כיסוי נכות מתאונה בוטל, ומשעה שתביעתו הייתה בגין כיסוי מחלה קשה, אין לחברת הביטוח הגנה שכן היא מנועה מלהוסיף עילות דחייה לאור הנחיות המפקח.
לאחר בדיקה עלה כדלקמן:
א. בשנת 2006, הגיש התובע, תביעה לבית משפט השלום בכפר סבא.
ב. במסגרת התביעה משנת 2006, נטען לעניין הפוליסה נשוא התביעה דנן.
ג. במסגרת כתב ההגנה שהוגש בתביעה מ 2006, נטען ביחס לפוליסה נשוא התביעה, כי לא היה לתובע במועדים הרלוונטיים בכתב התביעה כיסוי ביטוחי בתוקף שכן ביום 5.3.2003 ביקש "לעצור גבייה… ולא לגבות ממני עד להודעה חדשה", ולא נגבו בגין הכיסוי פרמיות מיום 1.3.2003. מכתב זה נחזה כאילו נשלח בפקס ממשרדו של סוכן הביטוח. סוכן הביטוח הינו, אחיו של התובע.
ד. ההליך משנת 2006 הסתיים בחתימה על שטר פיטורין מיום 18.10.2009, במסגרתו הצהיר התובע בין היתר, כי "הנני מצהיר ומאשר בזאת כי פוליסות מס' 14639697, 23383165 הינן מבוטלות ופדויות ללא כל זכויות ו/או כספים על פיהן וכי לא תהא לי כל תביעה ו/או זכות על פי פוליסות אלה בעבר בהווה ובעתיד.". השטר הוגש לבית המשפט בהליך הקודם וקיבל תוקף של פסק דין.
התובע טען כי הוא אינו מכיר את מכתב הפסקת הגבייה מיום 5.3.2003, כי הוא לא מילא אותו ולא חתם עליו ואין מדובר כלל בכתב ידו וכי ממילא אין במכתב בקשה לבטל את הפוליסה. התובע הוסיף כי ידע שהוא מבוטח בביטוחים שונים בחברת הביטוח ושילם פרמיות מידי חודש, והוא אינו יודע כיצד בחרה החברה לחלק את הפרמיות בין הכיסויים השונים שלו, וכי לא נשלחו אליו מכתבי התראה על אי תשלום פרמיות כמצוות סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 ושעה שלא עשתה כך, אין תוקף לביטול נטען.
במצב דברים זה, הוגשו ראיות והדיון נקבע להוכחות וסיכומים בעל-פה. מטעם התובע הוגש תצהירו, שם חזר על טענותיו בכתב התביעה ובכתב התשובה. עוד הוסיף התובע כי אינו מכחיש שחתם על שטר הפיטורין, ברם גם כיום כאשר הוא קורא אותו הוא אינו מבין שיש כאן ויתור על הכיסוי של מחלות קשות אלא רק ויתור על כיסוי שחרור מתשלום פרמיות.
עוד הגיש התובע את תצהירו של אחיו, אשר שימש כסוכן הביטוח באמצעותו נערכה הפוליסה בעבר (וכן מספר רב של פוליסות נוספות). בתצהירו, טען אחיו כי לא זכור לו שהתבקש מחברת הביטוח לבטל את הפוליסה או להפסיק גבייה בנוגע אליה. עוד הוסיף כי המכתב מיום 5.5.2003 אינו בכתב ידו והוא לא חתום עליו וכי התובע לא היה מעורה בפרמיות ששולמו לכל פוליסה ופוליסה. לסיכום הוסיף כי רק ימים ספורים טרם חתימתו על התצהיר (ביום 25.4.2022) פנה אליו אחיו בעניין זה, וכי הוא אינו משמש כסוכן ביטוח מזה שנים רבות.
מטעם חברת הביטוח צורפו מלוא האסמכתאות שפורטו לעיל, וכן צורפו דו"חות שנתיים שם קיים פירוט של פרמיות ששולמו ועל הפוליסות של התובע כך שניתן לראות כי הפרמיות ששילם התובע כל השנים לא היו בגין כיסוי מחלה קשה.
במהלך ההוכחות והחקירות הנגדיות של התובע ואחיו, הצלחנו להוכיח כי המכתב מיום 5.5.2003 נשלח ממשרדו של אחי התובע, וכי התובע היה מודע בשנת 2009 לכך שהפוליסה נשוא התביעה מבוטלת ונותרת מבוטלת, ונתן לכך הסכמתו.
ביום 3.8.2025 ניתן פסק דינו של בית המשפט, אשר קיבל את מלוא טיעוננו, דחה כליל את התביעה, וקבע כדלקמן:
א. הפוליסה נשוא התביעה בוטלה לכל המאוחר בחודש 10/2009, ואין צורך להכריע אם בוטלה כבר בשנת 2003.
ב. אין לקבל את טענת התובע לפיה הסכם הפשרה מיום 18.10.2009 התייחס רק לנספח הנוגע לאי כושר, וההליך הקודם כלל התייחסות גם לפוליסה הנוכחית.
ג. הסכם הפשרה מיום 18.10.2009 מהווה מעשה בית דין ומחייב את הצדדים, גם בתביעה הנוכחית.
ד. משרד ב"כ התובע ייצג אותו גם בהליך הקודם, וככל שהיה סבור כי רק אחד מהנספחים אמור להיות מבוטל, היה עליו לדאוג כי הדבר יצוין במפורש בהסכם מיום 18.10.2009.
ה. לאור מסקנות אלה, אין צורך להכריע ביתר המחלוקות שפורטו בסיכומי הצדדים (לדוגמה, לא נידונה והוכרעה טענת התובע על כך שלא נשלחו מכתבי התראה מכוח סעיף 15 לחוק, ולא נידונה והוכרעה טענת התיישנות שהעלתה החברה).
לאור האמור, דחה בית המשפט את התביעה, וחייב את התובע בהוצאות החברה בסך 5,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 23,600 ₪.