תוקפו של מסמך המגביל את תקופת הביטוח

התיק נסב על תביעת אי כושר לתקופה העולה על זו הנקובה בפוליסה – 24 חודשים.
התובע התקבל לביטוח הכולל כיסוי למקרה של אובדן כושר עבודה עם מגבלה של תשלום ל- 24 חודשים בלבד בשל מחלת הסוכרת.
לאחר שהוכר כמי שאיבד את כושרו לעבוד שולמו לו תגמולי ביטוח לתקופה הנקובה בפוליסה.
התובע טען כי ידע וביקש ביטוח עד גיל 65 וכי מסמך אישור תנאי ההגבלה מזוייף. הסוכן אמנם טען בעדותו כי התובע חתם אולם בימ"ש לא קיבל את עדותו. חברת הביטוח טענה כי לא משנה מי חתם, התובע או הסוכן וזאת בשל מינוי התובע את הסוכן לשמש כשלוחו על גבי ההצעה לביטוח.
בית המשפט קיבל את עמדת חברת הביטוח וקבע כי ידיעת הסוכן על ההגבלה כמוה כידיעת התובע. הנתבעת טענה כי אף אם אישור התנאים מזוייף כי אז לא נכרת כלל חוזה ביטוח – בימ"ש קיבל טענה זו.
עוד טענה הנתבעת כי אף מבטח לא היה מקבל את התובע לביטוח למעלה מ- 24 חודשים ובשל כך לא נגרם נזק – גם טענה זו קיבל בית המשפט.
ביהמ"ש דחה גם טענה בדבר גובה הפיצויי וגם בדבר ניצול חולשתו הבריאותית של התובע.

לצפייה בפס"ד המלא הקש/י כאן >